נתוני הלינקדאין מצביעים כי בוגרי המכללות משתלבים בהייטק באחוזים גבוהים, כאשר הפער לטובת האוניברסיטאות קטן מהצפוי - 78% מבוגרי האוניברסיטאות השתלבו בהייטק לעומת 69% מבוגרי המכללות. אולם, בחינת השונות בין המוסדות האקדמיים השונים מגלה תמונה מורכבת יותר, לפיה ההבדל בין הקבוצות קטן מהשונות בתוך כל קבוצה. כך למשל, המכללה האקדמית תל אביב יפו ממוקמת במקום השני בשיעור ההשתלבות של בוגריה.

כלומר, נראה כי ההבחנה בין מכללות לאוניברסיטאות אינה בהכרח משמעותית כיוון שישנן אוניברסיטאות שבוגריהן משתלבים בהייטק פחות מבוגרי מכללות מסוימות.
כך לדוגמה, שיעור ההשתלבות בהייטק של בוגרי המכללה למנהל אשר רכשו השכלה במקצועות המחשב עומד על כ- 77%, ודומה לשיעור השתלבותם של בוגרי האוניברסיטה העברית.

העמקה בנתונים באמצעות רגרסיה לוגיסטית שבחנה את ההשפעה של המוסד האקדמי בשילוב סוג ההשכלה על סוג התפקיד הטכנולוגי הראתה כי בעוד תחומים מסוימים, כגון אלגוריתמיקה, מאוישים על ידי בוגרי אוניברסיטאות בפער ניכר מבוגרי מכללות, הרי שבסך הכל אין יכולת להסיק על אחד מנתיבי הלימוד כבעלי יתרון עקבי. ממצא זה מחזק את התובנה שהפער בין האוניברסיטאות למכללות אינו משמעותי מבחינת ההשתלבות בעבודה בהייטק.

חשוב להדגיש שאין להתייחס לשיעור הבוגרים המשתלבים בהייטק כמדד לאיכות הלימודים במוסדות האקדמיים. ראשית, אין שום סיבה לחשוב שבוגרים שלא השתלבו בהייטק בהכרח עובדים בעבודות שפריון העבודה בהן נמוך יותר, או שהן פחות איכותיות לפי מדד אחר. ייתכן למשל שיותר בוגרי אוניברסיטאות במקצועות המחשב פנו לקריירה אקדמית, במקום להשתלב בהייטק, ואין בכך אינדיקציה על איכות נמוכה יותר של הכשרה.

שנית, הפער בין המוסדות יכול לנבוע מכך שמועמדים בעלי נטייה לעבוד בהייטק מעדיפים מוסדות מסוימים מכל מיני סיבות. לדוגמא, מועמדים שיודעים מראש שבכוונתם להשתלב בהייטק עשויים להעדיף ללמוד במוסד בו תוכנית הלימודים כוללת יותר התנסות מעשית, או שמאפשרת לשלב לימודים עם עבודה.